עושה היסטוריה: השחקנית הבריטית המוערכת ג׳ודי דנץ׳ מככבת על שער “ווג” הבריטי בגיל 85

דאם ג’ודי דנץ’ מככבת על הבמה ועל המסך, משייקספיר ועד לג’יימס בונד, כבר למעלה מ-65 שנה! דנץ’, אחת השחקניות הטובות ביותר מהדור שאחרי המלחמה ומי שנבחרה פעמים רבות כשחקנית הטובה בעולם, מופיעה החודש לראשונה על שער “ווג” הבריטי והיא הראשונה שצולמה לו בגיל 85!

ג’ודי דנץ’ על שער “ווג” הבריטי, גיליון יוני 2020. צילום: ניק נייט

שער גיליון יוני 2020 של מגזין “ווג” הבריטי הוא אחד המדוברים ביותר בממלכה בשבוע האחרון, שכן מככבת עליו השחקנית הבריטית המוערכת ג׳ודי דנץ׳, שצולמה לו לראשונה בחייה בגיל 85! מדובר בהחלט במהפכה בעולם המגזינים, ובעיקר ב”ווג”, שמקדשים יופי מסוים מבחינת גיל, צבע ומידה.

ב”ווג”, הקיים יותר מ-125 שנה, כאשר המהדורה הבריטית שלו הושקה בשנת 1916, היו בעבר ניסיונות רבים לאתגר לכאורה את תקני היופי המקובלים, אך הם לא הפכו לנורמה. קוראי המגזין מתחו לא אחת ביקורת על המותג על כך שהוא עדיין נשאר בפרמטרים הצרים של תעשיית האופנה מבחינת צורת הגוף וגוון העור.

נראה כי מי שיש לו גישה מגוונת חדשה לשערים הוא העורך הראשי של “ווג” הבריטי, אדוארד אנניפול, יליד גאנה, שמחולל מהפכה אמיתית עם שערים יותר אותנטיים. אנניפול ציין את דנץ’ כ”אחת הנשים האהובות ביותר במדינה”. בעבר, אגב, בסקר אהדה שנערך בבריטניה, גברה דנץ’ אפילו על המלכה אליזבת. אז מי אמר שהחיים נגמרים בגיל 70?

דנץ’, כך נראה, מתייחסת לגיל שלה בביטול, ועושה הכל בקצב שלה. בגיל 60 היא לוהקה לראשונה לתפקיד M (הבוסית/מפעילה של 007) ב”גולדן איי” (1995). מאז היא עשתה עוד שישה סרטים בסידרת ג’יימס בונד, כך שעולם הסוכנים החשאיים הפך לבית השני שלה.

ואם זה לא מספיק, לפני ארבע שנים, בגיל 81, עשתה דנץ’ את הקעקוע הראשון בחייה על מפרק כף ידה – סמל הודי שהיא אוהבת ואמור לייצג חיים ואהבה. עניין הגיל לא מעסיק אותה. בראיון ל”ווג” הבריטי היא מספרת לעיתונאי ג’יילס האטרסלי: “85? אני בכלל לא אוהבת את זה, לא חושבת על זה ולא רוצה לחשוב על זה. אומרים שגיל הוא גישה… זה נורא”.

בחודשיים האחרונים מצאה את עצמה השחקנית הוותיקה, כמו כל העולם, בבידוד מפני הקורונה בביתה הכפרי הסמוך ללונדון, שבו היא מתגוררת למעלה מ-35 שנה. היא גזרה על עצמה בידוד מוחלט. “אני בטוחה שאני מרגישה כמו כולם”, סיפרה ל”ווג”, “אלו זמנים חסרי תקדים שקשים להבנה. מה שטוב הוא שזה גרם לאנשים להיות מודעים לקשיים של אחרים שהם לגמרי לבדם. אם ייצא מזה חסד רב, זה יהיה יתרון”.

דנץ’ היתה נשואה לשחקן מייקל ויליאמס משנת 1971 ועד מותו ממחלת הסרטן ב-2001, נולדה להם בת אחת, השחקנית פינטי וויליאמס, ויש לה נכד אחד, סם וויליאם, שהעלה בימי הקורונה סרטוני טיק טוק עם סבתו והרבה לכתוב עליה באינסטגרם שלו. דנץ’ אף כיכבה בסרטון ויראלי שפרסמה בתה בחודש מרץ.

דנץ’ מודה בראיון ב”ווג”, כי היא סובלת ממחלת העיניים ניוון מקולרי הפוגעת בתאי הראייה המרכזית ברשתית ובכך גורם לירידה חדה בראייה, והיא זקוקה שמישהו יקרא לה את התסריטים שהיא מקבלת. היא עוברת טיפולים שאמורים למנוע את התקדמות המחלה, ממנה סבלה גם אמה, ויאפשרו לה להמשיך לשחק. “הדבר הכי מלחיץ במצב הזה הוא שבארוחת ערב במסעדה אני לא רואה את האדם שיושב מולי”, סיפרה בעבר.

ג’ודי דנץ’ באחד מצילומי הכתבה ב”ווג” הבריטי. צילום: ניק נייט

למרות שהיא כבר לא יכולה ליהנות מכתיבת וקריאת מכתבים בגלל ראייתה החולה, התסריטים ממשיכים לזרום, והטלפון שלה מצלצל ללא הרף, שכן חברים מכל הדורות סומכים על שנינותה, חשיבתה וניסיון החיים שלה. “אם אנשים כואבים, הם מתקשרים אליה,” מציין נכדה סם. “אבל אני חושב שהזקנה מורידה אותה למטה. היו הרבה דברים שהיא היתה מסוגלת לעשות בעבר שהיא כבר לא יכולה לעשות”.

אז איך היא מרגישה לגבי פרישה?, שואל אותה כלאחר יד כתב “ווג”, והיא מיד עונה: “לא, לא, לא. אל תשתמש במילה הזו, ג’יילס. לא בבית הזה. לא כאן. שטוף את הפה שלך!”. לדבריו, הקול שלה הפך להיות חשמלי ביותר והיא ציטטה את המשורר הבריטי דילן תומאס. “זעם, זעם נגד גסיסת האור”.

דנץ’ קיבלה ב-1988 את התואר המלכותי “דיים” על קריירה בת ארבעים שנות פעילות בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. היא זוכת פרסי האקדמיה הבריטית, גלובוס הזהב, גילדת השחקנים ופרס האוסקר לשחקנית משנה על תפקידה בסרט “שייקספיר מאוהב”.

תפקידה הראשון, בתיאטרון “אולד ויק” בליברפול, היה מאתגר. חלומה של כל שחקנית מתחילה: אופליה, אהובתו של המלט, במחזהו הקלאסי של שייקספיר. למרבה הצער, המבקרים התרגשו פחות, והופעתה נקטלה באכזריות. אך זה היה בשנת 1957, היא היתה בת 23 בלבד, ולא נתנה לחבטה להפיל אותה אפיים ארצה, ועל כן התגלגלה עד ל”רויאל שייקספיר קומפני” המכובדת.

לקולנוע הגיעה רק בגיל 30 בסרט נשכח ששמו “הסוד השלישי”, אולי מפני שבפעם הראשונה שעשתה מבחן בד התגובה המרושעת שלה זכתה היתה משהו כמו: “מיס דנץ’, אני חייב לומר לך: כל דבר בפנים שלך לא נכון”. הלבלוב שלה, כפי שאנו יודעים, היה מאוחר. ההצלחה הגדולה באמת הגיעה, כאמור, רק אחרי גיל הפנסיה, עם סידרת ג’יימס בונד.

גם כיום, היא מודה: “אני עדיין מרגישה כמו טירונית על המסך. קשה לי להתמודד עם הרעיון שבקולנוע אי אפשר לשנות את הסצינה שצולמה. אני אוהבת שבתיאטרון אפשר לשנות את זה בכל ערב”.