“אני הייתי הילד המופרע הזה. הבלגניסט. אותו ילד שההורים שלכם לא הרשו לכם להסתובב איתו”

סיפורו המרגש של דר’ רותם צור, יליד באר-שבע, שבילה את רוב שנותיו בבית הספר היסודי עומד בפינה או יושב מתחת ללוח. על בגרות בכלל לא היה מה לדבר, ובצבא הודח מקורס קצינים מסיבות משמעתיות. זה לא הפריע לו לסיים לימודי רפואה בהצטיינות, להתקבל להתמחות הכי יוקרתית שיש ולמצוא את השקט שלו בחדר הניתוח – הכל בכוחות עצמו! עכשיו, אחרי 14 שנות הכשרה ככירורג פלסטי, הוא אומר: “מערכת החינוך בישראל לא בנויה להתמודד עם הקצוות!”

דר’ רותם צור: “אם מישהו כמוני מצא את הדרייב שלו, את מה שהוא עושה הכי טוב, את השיטה שלו להצליח ואת הדרך הייחודית שלו להגשים את עצמו – אז כולם יכולים“

אחד הפוסטים המרגשים שעלה השבוע בפייסבוק שייך לדר’ רותם צור, מומחה לכירורגיה פלסטית, שבניגוד לכל הסיכויים ובניגוד לכל מה שמערכת החינוך חשבה עליו לאורך השנים, הצליח לסיים לימודי רפואה בהצטיינות, להתקבל להתמחות הכי יוקרתית שיש ולמצוא את השקט שלו בחדר הניתוח. אחרי 14 שנות הכשרה, יש לו מה להגיד למערכת החינוך. תקשיבו לו:

“אני הייתי הילד המופרע הזה. הבלגניסט. אותו ילד שההורים שלכם לא הרשו לכם להסתובב איתו כדי שלא ‘ידרדר אתכם’ ולא תמיד הבין למה. זה שהרגיש הכי מקובל כשכולם צחקו מהשטויות שלו בשיעור, אבל גם שהרגיש הכי בודד לאחר שהעיפו אותו מהכיתה. שבילה את רוב שנות היסודי עומד בפינה או יושב מתחת ללוח. ואת רוב שנות התיכון במחששה.

“אתם מבינים, מערכת החינוך בישראל ובפרט בבאר-שבע, לא בנויה להתמודד עם הקצוות. במקרה הטוב יודעים להתמודד עם האמצע של עקומת הפעמון, עם התלמידים ה’נורמטיבים’, כי התעסקות עם תלמיד קצה כמוני דורשת יותר מדי זמן ותשומת לב, משאבים שפשוט לא קיימים במערכת החינוך שלנו. החשבון הוא פשוט, בזמן שהיה צריך להשקיע בילדים כמוני, אפשר היה לטפל ב-10 תלמידים נורמטיבים. אז למה להשקיע?

דר’ רותם צור: “השתחררתי מהצבא, נרשמתי למכינה, ופשוט למדתי בבית. עם עצמי. בתנאים שלי”

“אבל נשארתי. לא רציתי, אבל ההורים המדהימים שלי רצו במקומי ונלחמו את המלחמות שאותי ממש לא עניינו. לא בכל המלחמות הם ניצחו, ומצאתי את עצמי ללא מסגרת לאחר כיתה י’. ואף מסגרת אחרת גם לא הסכימה לקבל אותי. ב’קומבינה’ השתלבתי לבסוף בתיכון אחר. על בגרות בכלל לא היה מה לדבר, ועל אישור 12 שנות לימוד הוריי שוב היו צריכים להילחם… בצבא, לא הרבה השתנה, והודחתי מקורס קציני יבשה בבה”ד 1 מסיבות משמעתיות.

“קצת לאחר מכן חלה התפנית. הרבה דברים הביאו אותי להבנה שאני לא ‘מופרע’, המוח שלי פשוט פועל אחרת, פועל ביתר, ועם בעיות ויסות של חושים ורגשות. וזהו. אני לא אדם רע. אני לא ילד רע, אני לא מופרע ובטח לא אידיוט או חולה נפש כמו שלפעמים נהגו לכנות אותי מורים ומורות לאורך השנים. קיבלתי את זה שאת עצמי אני לא יכול לשנות, אבל את השיטה אני יכול. ואם מערכת החינוך הישראלית לא מתאימה לי ואני לא מתאים לה, אז צריכה להיות מערכת אחרת שתתאים.

“השתחררתי מהצבא, נרשמתי למכינה, ופשוט למדתי בבית. עם עצמי. בתנאים שלי. זה לא קל. להיות מוסח מכל דבר אפילו מקצה נייר הטואלט שמתנפנף לו בקצה החדר. חריקה של דלת. לקום כל 10 דקות מהכיסא. לעשן בשרשרת. אבל הכרחתי את עצמי. ועשיתי את זה בדרך שלי, בלי שאף אחד יצעק עליי או יבקר אותי. וזה עבד, וסיימתי בהצטיינות יתרה עם מלגה ללימודי רפואה בעברית.

אישור תואר המומחה של דר’ רותם צור: “ההישג שלי הוא שלי. הוא לא של מערכת החינוך”

“באותה שיטה גם סיימתי את לימודי הרפואה עם ממוצע כולל של 90.8. התקבלתי להתמחות הכי יוקרתית שיש ומצאתי את השקט שלי בחדר הניתוח. היכן שהמוח שקט והריכוז מקסימלי. המקום שבו החסרונות שלי הפכו ליתרונות ברורים, בניתוחים שבהם גם אם הוצאת תוצאה מושלמת, עדיין יש מקום לשיפור והעניין אף פעם לא נגמר. ואחרי 14 שנות הכשרה, הנה אני היום.

“ההישג שלי הוא שלי. הוא לא של מערכת החינוך. הוא לא בעזרת מערכת החינוך. הוא לא בזכות מערכת החינוך. הוא למרות מערכת החינוך. מערכת חינוך שמאז ועד היום, עבור חלק מ’לקוחותיה’ פשוט לא מתפקדת, וגם עבור אלו שכן – מקרטעת.

“ושלא תעזו לחשוב שהשתניתי. אני אותו ילד מופרע. פשוט כמבוגר קוראים לזה אחרת, זה מתבטא אחרת. כמבוגר זה יתרון. כמבוגר להיות מופרע מתבטא בחשיבה שונה. בהתעלמות מגבולות ובדמיון מפותח. בלהיות כנה ולהגיד הכל בפנים, גם אם מעליב. בחתירה למטרה בכל מחיר. בלחימה למען שינוי. בלהודות שיש דברים או אנשים שאתה לא מסתדר איתם, ומצד שני להכיר מצוין את אלו שכן. עד היום זה לא מתאים לכולם, אבל זה כבר מזמן לא מעניין אותי. כיום אני מופרע גאה.

ההארה המסכמת בתעודת סיום כיתה י’ של דר’ רותם צור: “התנהגותך חסרת הרסן והגבולות והזלזול שאתה מפגין כלפי מוריך וחבריך אינם מאפשרים המשך לימודיך בבית ספרנו. פנה ליועצת למציאת מסגרת חלופית”

“המנהיגים שלנו צריכים להפנים שמערכת החינוך לא פחות חשובה ממערכת הבריאות, שתפקידו של מורה הוא מהחשובים ביותר ושעלינו כחברה לעשות הכל כדי למנות לתפקיד החשוב הזה אך ורק אנשים משכמם ומעלה, וגם לתת להם את התנאים האידאליים על מנת שיחנכו את דור העתיד שלנו ויביאו אותו למצוינות. כן, כן, תקציב.

“אבל גם אם תהיה נכונות לשנות, זה כמובן ייקח זמן. אז בינתיים, אל תפספסו את עצמכם (או את הילדים שלכם). עבור מערכת החינוך (או כל מערכת בכלל!) אתם פשוט עוד אחד/ת, אתם מספר, סטטיסטיקה ותו לא. בשבילכם עצמכם אתם כל העולם. אם מישהו כמוני מצא את הדרייב שלו, את מה שהוא עושה הכי טוב, את השיטה שלו להצליח ואת הדרך הייחודית שלו להגשים את עצמו – אז כולם יכולים.

“וחוץ מלהורים המדהימים שלי, מגיעה גם תודה לכמה נקודות אור בודדות במערכת החינוך – רחל דיין שלימדה אותי מהי מוטיבציה, אלי ביר שתמיד האמין שיש לי פוטנציאל ודר’ משה כהן שלימד אותי ללמוד לבד ולמצות את הפוטנציאל הזה. מקווה שזה יגיע אליהם”.