מה קורה כש-3 נשים, שאף אחת לא ציפתה לראות שם את האחרת, נפגשות יחד בנופש בפולין?

ההצגה “זאקופנה שלי” ב”הבימה” מפגישה על במה קסומה אחת את ליא קניג, מיקי קם ושירן הוברמן

צילום: אור דנון

מימין לשמאל: שירן הוברמן, מיקי קם וליא קניג ב”זאקופנה שלי”. כל אחת מהדמויות רוצה להראות לשתי האחרות כמה היא טובה, מיוחדת, נראית מצוין ומצבה הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר.

שלוש פולניות נפגשות. בדיחות רבות נפתחות בסיטואציה כזו ומתחברות לבדיחה יהודית ידועה המספרת על מלאך שמגיע לאדם ואומר לו, “אתן לך כל מה שתבקש, אבל לשכן שלך אתן פי שניים”. חושב היהודי לרגע ומבקש מהמלאך, “תוציא לי עין”. כן, הפולניות נתפסת בדרך כלל כסטיגמה לאוכל אפור או רוטט (גפילטע פיש או רגל קרושה), לחוסר פרגון ולאי יכולת להיות מרוצה בערך משום דבר בעולם.

ההצגה “זאקופנה שלי” מציגה שלוש נשים הנוסעות אל אותה עיירת מרפא בפולין: זאקופנה. הראשונה, גולדי סנדיק – אשה מבוגרת ועשירה המתגאה בכך שבעלה “וולף” (שמתברר אחר כך כ”בובצ’ק”) מקיים קשרים חברתיים עם חברים גויים, אוסטרים וגרמנים, ושמבחינתה זאקופנה נועדה רק לאנשים “כמוה”.

בעודה יושבת לה בניחותה בקרון הרכבת הנוסעת אל זאקופנה ומתכננת את חופשתה השנתית הרחק מבעלה, על כל המשתמע מכך, פורצת אל הקרון הינדה לויט, שנישאה בנישואי נוחות לאחד מידידיו של וולף. העובדה שהינדה יכולה להיות נכדתו של בעלה שרואל ושהיא מגיעה ממעמד נמוך, גורמת לגולדי לעקם את אפה, להתייחס אליה בזלזול ובהתנשאות ואף להציע לה לנסוע לעיירת נופש אחרת ולא לזאקופנה. “לא ייתכן שכל ‘הוץ אונד קלוץ’ יגיע לזאקופנה”, רוטנת גולדי.

הצלע השלישית במשולש היא פייגה גלטמן – אשתו של שעיה, בעל המכולת שמוכר “נעליים ליד דג מלוח”, המגיעה לזאקופנה לחפש חתן לבתה הרווקה והמבוגרת ושמה עין על מרדכי גלברד שסיים “אקדמיה לסוסים”… בלבול ותמהיל של מידע שסופר לה עליו.

ליא קניג ב”זאקופנה שלי“. מוכיחה שוב ושוב כמו בכל תפקידיה האחרים, שלכישרון אין גיל, וליכולת המשחק אין גבולות

על הבמה נוצר פינג פונג של מילים ופאנצ’ים. כל אחת מהדמויות רוצה להראות לשתי האחרות כמה היא טובה, מיוחדת, נראית מצוין ומצבה הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר. הקהל חש את הכימיה המחברת שיש בין שלוש השחקניות הנפלאות שמופיעות בהצגה זו. רועי הורוביץ, הבמאי מוביל ביד בוטחת את שלושתן.

ליא קניג, המגלמת את גולדי, קורנת על הבמה ומוכיחה שוב ושוב כמו בכל תפקידיה האחרים, שלכישרון אין גיל, וליכולת המשחק אין גבולות. דרך הבעות הפנים שלה היא מעבירה מיגוון של תחושות ורגשות המשתלבים היטב בהומור הנפלא המלווה את ההצגה אשר מבוססת על סיפורי שלום עליכם, בעיבודה היפה והרגיש של אורי אגוז.

מיקי קם פשוט נהדרת ומביאה את יכולותיה הקומיות לדמותה של פייגה העממית, זו שלמעשה חושפת את האמת הפשוטה על כל סיטואציה המתרחשת על הבמה. עיסוקיה השונים בסוגי ספורט בנופש בזאקופנה מצחיקים עד דמעות.

שירן הוברמן כהינדה לויט הצעירה, מביאה בנוסף לקול הפעמונים שלה, יכולות קומיות המעבות את האווירה השמחה שההצגה מצליחה להעביר. הביצוע שלה ל“מארגאריטקעלעך” (מרגניות) יחד עם ארז רגב, ועבודת הווידיאו של אריק אביגדור יוצרים סצינה יפה ומרגשת.

מיקי קם ב”זאקופנה שלי“. דמותה חושפת את האמת הפשוטה על כל סיטואציה המתרחשת על הבמה

בשיר “מכתבו של מנחם מנדל”, שכתב נתן אלתרמן כהספד לעולם היהודי שהיה ואינו עוד, הוא מביא את הדמויות מתוך יצירותיו של שלום עליכם וכותב בין היתר: “נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם, כי טופ’לה הוא בן אלמוות”. ואכן – כך הוא.

הדמויות שיצר שלום עליכם הן נצחיות ומקבלות חיות וחיים בהצגה על הבמה. אורי אגוז ורועי הורוביץ הצליחו, יחד עם הקאסט המשובח, להקים בהצגה עולם שהיה ואינו עוד. סיפוריו של שלום עליכם מלאים באהבה לדמויות שהוא בורא – אבל גם בביקורת. האנשים שלו הם בשר ודם: לא מושלמים, קטנוניים במקצת, בקיצור – אנושיים. כמו כל אחד מאתנו.

משפטים רבים בהצגה החזירו אותי הביתה, ביטויים, מנגינות. געגוע לעולם שלמעשה אף פעם לא חייתי בו ובכל זאת הוא חלק ממני. חוויתי שעה ועשרים של קסם ואהבה וזה היה נפלא.