“הסיבה המרכזית לגירושים כיום היא היחלשות המין הגברי והתחזקות המין הנשי”

מתי וינברג, מטפל זוגי: “התופעה התעצמה בעקבות מלחמת חרבות ברזל, שבה נשים הפכו למין החזק באמת”

מאת: יעל ולצר

צילום אילוסטרציה: Photo by Engin Akyurt on Unsplash

מתי וינברג, מטפל אישי וזוגי מזה 15 שנה, כבר לא מתפלא על אחוז הגירושים ההולך וגדל, בכל מקום בארץ ובכל מגזר. יתרה מזאת, לדבריו, האחוז רק ילך ויגדל.

סיבה מרכזית לכך, הוא מסביר, היא היחלשות המין הגברי והתחזקות המין הנשי. “מהפכת הנשים, מבורכת כשלעצמה, הביאה אותן לשחרור, להובלה ולהתקדמות.

“רק שבלי שהיינו ערים לזה, הגברים נשארו בלי הגדרה חדשה, בלי עדכון גרסה. הם כבר לא ‘הבעלים’, לא המפרנסים היחידים, אפילו לא תמיד האחראים היחידים על יצירת משפחה וילדים.

“המודל הגברי הישן, המאצ’ו, הסגור, החזק, איבד את כוחו. הם אמורים עכשיו להיות שותפים, רגישים, שקולים, נוכחים, שוויוניים, אבל איש לא לימד אותם איך. לעומתם, נשים הולכות ומחזקות את מעמדן כמין החזק, מוכיחות זאת כלפי עצמן וכלפי החברה.

“אני פוגש גברים שמגיעים אליי לקליניקה. הם מגיעים עם עיניים עייפות, שותקים שתיקות כואבות וחונקים את הרגש, נשברים בשקט. התופעה התעצמה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במלחמה הנשים הפכו למין החזק באמת.

“הגברים היו חזקים בחזית, מצאו את עצמם מאות ימים במלחמה. בעורף הנשים יצרו את הפרנסה, גידלו את הילדים, ניהלו את השוטף וגם את הפחדים, הפכו גורם מהותי באחזקת העורף. יש גם יותר ויותר לוחמות”.

מתי וינברג, מטפל זוגי: “הגברים נשארו בלי הגדרה חדשה, בלי עדכון גרסה. הם כבר לא ‘הבעלים’, לא המפרנסים היחידים, אפילו לא תמיד האחראים היחידים על יצירת משפחה וילדים”

המלחמה הסתיימה, הגברים חוזרים הביתה. מה קורה עכשיו?

“הגברים שחזרו הביתה אינם אותם גברים שיצאו ממנו. יש גברים שלא מצליחים להתמודד עם המצב החדש ומתנתקים, עד כדי רצון לפגוע בעצמם. לא הכרנו קודם סיטואציה כזו בכאלו היקפים.

“כשזה קורה, האשה שם ורוצה לעזור, אבל הגבר לא נותן לה, הוא עדיין מאצ’ו בעיני עצמו. הוא לא רוצה להבין שהוא צריך כתף. אני תמיד אומר שעדיף להיות גבר רגיש ולא אדיש. אם אתה לא מודה שאתה במקום מעורער ומערער, אתה מוביל להרס הזוגיות.

“השבוע התקשרה אליי מנהלת ישראלית בכירה שחיה בחו”ל. בעלה עבר את המלחמה בארץ, ועכשיו הודיע לה שהוא רוצה להתגרש. היו גם בעיות לפני, אבל המלחמה סיימה את הסיפור ביניהם. הכלל די ברור. אם הזוגיות היתה רעועה ומתוחה עוד קודם לכן, המלחמה היתה טריגר לפרידה. אם הזוגיות היתה טובה, הם יכולים לטפל בזה ולחזק את הזוגיות.

“זה מתחדד בקרב משפחות של חובשי כיפה סרוגה, ששירתו מאות ימים במילואים. הרבה משפחות התפרקו ומתפרקות בעקבות המלחמה. ייקח עוד הרבה זמן להחזיר את הבית למה שהיה קודם, בהרבה בתים האירוע לא הסתיים עם תום המלחמה וגם לא יסתיים. זה עלול לפרק את הבית”.

מה הנשים עושות עם המצב הזה?

“לפה נכנסים תפקיד האשה וההחלטות שלה. למשל, כשגבר סובל מפוסט טראומה, זו החלטה של האשה ללמוד לחיות עם גבר שהיא פתאום לא מכירה. זו החלטה קשה. פתאום יש גבר, שכבר לא מעניק יציבות וביטחון, ופרנסה והגנה, וזה מפחיד את האשה.

“במקרים רבים כאלו, הנשים כבר לא יודעות אם הן רואות בהם גבר. הן גם לא מצליחות לפענח את הגברים, כי הם פחות פונים לטיפול רגשי. תמיד, ובוודאי בעקבות המלחמה, יותר גברים חווים דיכאון סמוי, שמתבטא בכעס, שתיקה, ריחוק, התמכרות. הם מחזיקים בבטן, כדי לא לאכזב, כדי להיראות ‘גבריים’ ולא ליפול.

“בפגישות טיפוליות אני שומע נשים אומרות: ‘אני לא מרגישה אותו’, ‘אני לבד בתוך הקשר’, ובמקום שבו הציפיות פוגשות את המציאות, נולדים התסכולים, שמובילים לבעיות. נגזרת של המצב הזה היא העלייה המשמעותית במספר המתגרשים, בכל מקום ומגזר”.

מה אומרים הנתונים?

“לפי הנתונים, חלה עלייה גדולה במספר מקרי הגירושים מאז המלחמה האחרונה ובכלל. אומנם, מאוקטובר עד דצמבר 2023 חלה ירידה של 10% בבקשות לגירושים באופן כללי וזה טבעי, אבל ב-2024 כבר חל זינוק במספר הבקשות לגירושים, שהמשיכה ב-2025. בשנה הזו, למשל, התגרשו בת”א 661 זוגות, עלייה של 15%, באשקלון נרשם זינוק של 31% במספר המתגרשים, ובאשדוד עלייה של 11%. המשיכה העלייה גם בראשון לציון ובבאר שבע. העלייה לכאורה מפתיעה חלה במגזר הדתי ובפריפריה”.

מה זה אומר?

“הנתונים מצביעים על זינוק של 88% במקרי הגירושים באריאל (30 זוגות למול 16 בשנה שעברה), 85% עלייה בצור הדסה, עלייה של 45% בבית שמש, 44% בביתר עילית, ו-24% בבני ברק, ומגמת העלייה נמשכת.

“זו תוצאה של חלחול של מה שקורה בעולם המודרני. זה כבר לא דור ההורים שלהם שהלך לרב לקבל עצות. בפריפריה אומנם שיעורי הגירושים נמוכים יותר, אבל גם שם יש עלייה בשנים האחרונות.

“כאן הסיבות העיקריות הן הגישה הליברלית יותר למוסד הנישואים, עצמאות כלכלית גבוהה יותר של נשים, פחות לחץ חברתי לשמר נישואים בכל מחיר, וזה שיש יותר אפליקציות היכרויות, רשתות חברתיות וזמינות מידע דיגיטלי. כל אלו הביאו לשינוי בדפוסי התקשורת והנאמנות בין בני זוג, ומכאן הדרך לגירושים כבר יותר קלה.

“יש לציין, שיש פחות מתגרשים ביישובים כפריים ובקיבוצים, למרות שגם שם חלה עלייה קלה. מחקרים מראים שחיים בקהילה תומכת עשויים לחזק את יציבות הנישואים”.

וינברג מצביע על תופעה נוספת מעניינת בנושא המתגרשים: “יותר מתגרשים ונפרדים בזוגיות פרק ב’ והלאה, כשלתופעה זו אין קשר למלחמה”, הוא מדגיש. “הממוצע של הגירושים בפרק א’ נע בסביבות 50% מהזוגיות. זה עולה ל-70% בזוגיות פרק ב’, וזה יודעים רק לגבי הרשומים באופן רשמי כזוג, אם ברבנות, ואם בהסכמי ממון רשמיים. לא יודעים על פרידה של זוגות פרק ב’ שלא באופן רשמי, כך שהמספרים כנראה גדולים יותר”.

מהי הסיבה?

“הסיבה העיקרית היא, שלאחר פרק א’ יוצאים החוצה ורוצים זוגיות חדשה, רק שלרוב ההבדל בין פרק א’ לפרק ב’ הוא שינוי שם וכתובת. בכלל, גירושים הפכו למוצר מדף. אני רואה את הצעירים, שמתגרשים לפעמים לאחר כמה חודשי נישואים. זה קורה, כי הם לא יודעים להתמודד עם מצב של נישואים, איש לא הכשיר אותם לכך.

“בעולם של רשתות, כשהכל מהיר וזמין וסיפוקים מהירים מתקיימים, קל להחליט שמתגרשים. בפרק ב’, הזוגות מגיעים ‘מנוסים’ בגירושים מפרק א’. כשהם מגיעים לפרק ב’ עם אותם תפיסות ושריטות ואגו, ואפס הבנה מה גרם לבעיה בפרק א’ ואיך לתקן, הגירושים בלתי נמענים. גם צעירים וגם בפרק ב’ וג’, חייבים להיערך נכון למצב של נישואים ובית משותף”.

המצב שאתה מתאר, הוא גרף עולה או היפרבולה הפוכה, שתוביל באיזה שלב לחזור למסגרת הישנה ולערכי המשפחה הישנים?

“הגרף, שמוכיח את ערעור מוסד הנישואים עולה, וההערכה היא, שהדבר לא ייעצר. המוסד הזה מקבל צביון אחר, הוא כבר מזמן לא קדוש, כבר לא השאיפה של כל אחד להיות בו. כשמשהו היה מתקלקל בבית של ההורים שלנו, הם היו מתקנים. היום מחליפים. חבל על זה”.