סופרת הילדים שירי צוק: “אנחנו צריכים לזכור שתקופת הקורונה היא הכי קשה לילדים”

“אני אומרת להורים – תפרגנו לעצמכם ולילדים שלכם. אל תריבו איתם על זמן מסך ועל ממתקים, תימכו בהם”

מאת: סוניה מרמרי

שירי צוק: “פער בין שפה כתובה לשפה מדוברת מקשה על הילדים להתחבר לספר. לפעמים אני אפילו מדברת באופן שגוי כדי שהילדים יבינו”. צילום: אביגיל קנטורוביץ׳

אחרי 15 ספרי ילדים ונוער, שירי צוק הפכה לכתובת להורים מתלבטים בשאלות כמו איזה ספר מתאים לפעוט שצריך להרכיב משקפיים, ומה לקרוא לילדה שמסרבת להיפרד מהמוצץ. “פונים אליי, ואני בדרך כלל יודעת להתאים להם את הספר הנכון”. ולא רק מעצם היותה סופרת ילדים, צוק כתבה תסריטים לעשרות סדרות ילדים ונוער, מ”ילדי בית העץ” המהוללת ועד למופע של יובל המבולבל הפופולרי. הופ, דיסני ג’וניור, ניקלודיאון, יס קידס – בכל הערוצים הללו היא חתומה על דיאלוגים, תסריטים והפקות.

יש לך הספק עצום!

“יש לי קצב מהיר, אבל אל תשכחי שמדובר ב-20 שנות כתיבה. ברגע שאני מצליחה להושיב את עצמי, העבודה טסה”.

בימים אלה מסתמן סוג של חזרה לשיגרה ותלמידים חוזרים לבתי הספר. איך עברה עליכם תקופת ההתכנסות בבית, עם רני בן 14 וחצי ונעמה בת העשר?

“ההתחלה היתה כיף. עשינו כל בוקר התעמלות משפחתית ביחד, ואני עשיתי לעצמי וי שניצחתי את השיטה. אלא שמהר מאוד זה נגמר, וכולנו התחלנו להימרח, הילדים בקושי הצליחו להרים את עצמם למשהו. גם אני ויתרתי, והתחלתי לתת לעצמי רק נקודות טובות. אם יצאתי עם ילד וכלב לטיול בחוץ, אז נתתי לעצמי נקודה. התעלמתי מכל השעות שהם היו מול המסכים. זו תקופה קשה לכולם, אבל אנחנו צריכים לזכור שהיא הכי קשה לילדים. הבת שלי שואלת אותי, אמא איך זה היה לפני הקורונה. את מבינה, השנה הזאת היא עשירית מחייה. לכן אני אומרת להורים – תפרגנו לעצמכם ולילדים שלכם. אל תריבו איתם על זמן מסך ועל ממתקים, תימכו בהם בחום ואהבה. זו טעות לחשוב שהילדים נהנים מהמצב”.

האם המסך – מחשב, טלוויזיה או סמארטפון – הוא באמת האויב הגדול של הילדים?

“לא תמיד. יש במסכים הרבה דברים מעולים. הבת שלי מצלמת קליפים ועורכת אותם, הבן שלי מקליט לעצמו שירים וזה מדהים. זו פעילות קלה וממכרת, וקשה להאשים את הילדים בהתמכרות הזאת. גם אני מוצאת את עצמי גוללת שעות באינסטגרם, בהשחתת זמן לריק. אין טעם לומר, ‘די עם מסכים’, צריך להציע חלופות”.

למשל, תקראו משהו!

“זה לא תמיד עובד. ילד בן 14 כבר קורא פחות, למרות שבעבר הוא קרא המון. הוא קורא מדיה חברתית”.

שירי צוק עם שני ילדיה משחזרים את ציור העטיפה של ספרה “מי רוצה כוח-על?”. הספר כתוב באופן קולח, בשפה שנראית עכשווית, ועם המון מתח, הומור ואקשן

על סידרת ספרי “הארי פוטר” של ג’יי. קיי. רולינג אמרו שזו ההוכחה שספר טוב יכול לשאוב גם ילדים לא קוראים. צריך לדעת לכוון אותם לספרים שידליקו אותם.

“זה נכון. בתור סופרת אני רוצה להגיד שלכל ילד יש ספר שיוציא אותו לעולם הקריאה. אני רוצה להאמין שהספר שלי ‘מי רוצה כוח על’ הוא כזה, מעודד קריאה. אלא שלדור הילדים שלנו יש טווח קשב קצר, הם עושים המון דברים באופן סימולטני. כשאני הלכתי בפעם הראשונה לרופא שיניים, המתנה של ההורים שלי היתה לפתוח לי כרטיס בספרייה. כיום ספרים זו מתנה מבאסת”.

“מי רוצה כוח-על?” של צוק ראה אור בשנת הקורונה, והוא מגולל את הרפתקאותיהם של גיגי, דיצה ויואש, שלושה חנונים שמגלים את העוצמות שלהם. הספר מיועד לגילאי 9-12 וכתוב באופן קולח, בשפה שנראית עכשווית, ועם המון מתח, הומור ואקשן.

כך מגיעים ללב הילדים, בשפה בגובה העיניים?

“כן. לפעמים אני אפילו מדברת באופן שגוי כדי שהילדים יבינו. גם האקדמיה כבר מבינה ומאשרת כיום לומר הבית ספר. פער בין שפה כתובה לשפה מדוברת מקשה על הילדים להתחבר לספר. כשניסיתי לקרוא לבת שלי ספר של אריך קסטנר או דבורה עומר ראיתי שאני כל הזמן עוצרת ומסבירה עוד מילה. וזה משבש את החוויה. אני בהחלט עושה את השיקול מה יבינו ומה לא. מילים קשות אני מכניסה כך שהן יובנו מההקשר”.

יש פה ושם גם איורים. ילדים בגיל הזה זקוקים לאיורים?

“לא לכל אחד יש דמיון ויזואלי ורציתי שתהיה להם תפיסה איך הגיבורים נראים ואיזה סוריאליסטי העולם שלהם. כיום בגילאים אלה ילדים עדיין חוששים ללכת על מילים בלבד”.

הקודים בספרי פעוטות שונים. הם קהל שבוי. מה, לדעתך, סוד ההצלחה העל-זמנית של קלאסיקות כמו “איה פלוטו”, “מעשה בחמישה בלונים”, “תירס חם”?

“אם הייתי יודעת מהי הנוסחה, הייתי כותבת עשרה כאלה. זה גם עניין של תקופה. מדף הספרים בעבר היה מצומצם. כיום יש כמויות מטורפות של ספרי ילדים בחנויות, אז ההורים בוחרים את מה שהם מכירים מעברם. גם לאיורים יש משמעות, לעיתים הם נוגעים באיזו נקודה שמתאימה. הכי חשוב זה המשקל, שההורה נהנה לקרוא את זה בקול רם, כמו ‘היה היתה ילדה בשם מרים שלא ראתה אף פעם ים’, או ”ברכבת יושבת ארנבת’. כשהילד רואה שההורה נהנה, זה הופך לחוויה משותפת”.

שירי צוק: “מהרגע שנהייתי אמא, הבנתי שכל מה שאני אומרת יש לו משמעות”. צילום: אביגיל קנטורוביץ׳

אז לא לשים להם קלאסיקלטת, לכבות את האור ולצאת מהחדר?

“אי אפשר להקריא כל היום. אפשר לשלב האזנה, זה גם מייצר קשב”.

את מסתייגת מספרות דידקטית?

“כן. אין טעם לכתוב, ‘ואז הבינה רינה שרק אם היא תוותר… ‘. כדי שילד יפנים מסר הוא צריך להיות מובלע. זו טעות לקרוא לספר ‘יוני לא מקובל’, הילדים צריכים להטמיע לבד את המסר. אפשר שהורים ידברו אחר כך עם הילד, מה אתה חושב, הרגשת פעם ככה”.

צוק מאמינה שבמסר, עולם הערכים צריך להיות מקופל בגוף העלילה. חברות טובה, שיתוף פעולה, קבלת האחר, כל אלה הם נושאים חשובים שצריכים להיות מוגשים בעקיפין. “מהרגע שנהייתי אמא, הבנתי שכל מה שאני אומרת יש לו משמעות. אני לא יכולה להיות צינית ולומר לילד בן חמש, אם לא תגיד תודה לסבתא לא תקבל עוד מתנות. זה משהו ששירי האמא לא רוצה”.

ילדים מבינים ציניות?

“תלוי בהקשר ובגיל. כתבתי להופ ולערוץ הילדים ואני עובדת ומתייעצת עם פסיכולוגים כדי לדעת מה הם מבינים. הבנתי שמה שמצחיק אותי לא תמיד מובן להם”.

ספרי ילדים יכולים להיות גם עצובים?

“שאלה קשה. לא רציתי לחשוף את ילדיי לספרים עצובים, כי עצב עוד לא היה בחיים שלהם. זה קרה לאט, למשל כשהבן שלי קרא שאמא של בבר הפיל מתה. עדיף לדבר על געגוע מאשר על כך שסבא שלי כבר לא לוקח אותי מהגן. יש בחיים גם עצב ובאיזשהו שלב צריך לחשוף אותם לזה.

תמיד צריך הפי אנד?

“לא, אבל אני מאמינה שצריך שתהיה איזושהי השלמה עם הסוף. למשל אם ילד אוהב ילדה והיא לא אוהבת אותו, הוא צריך איזו תקווה. לתת לו משהו- שהם יהיו ידידים, שתגיע אהבה חדשה. אי אפשר לטרוק להם את הדלת בפנים. גם מבוגרים רוצים שהסוף יהיה קצת נעים”.

את יכולה לומר שגילית את הדרך ללב הילדים?

“הסוד הוא בלהתחבר לילד הפנימי שלך, לנסות להיזכר איך את הרגשת בגיל הזה ובהקשר הזה. כשאני רואה את הבת שלי נשכבת על הרצפה בגלל שהיא לא קיבלה את מה שהיא רוצה, אני זוכרת את עצמי בסצינה דומה כי הוריי לא הרשו לי לצאת או ללבוש משהו. אני מזדהה עם הכאב. חשוב לכבד אותם כי ילדים הם עם רצונות ושאיפות”.

לפני תשע שנים שירי ומשפחתה עקרו לסין, לרילוקיישן בעקבות עבודתו של בן זוגה. מה למדת שם על התא המשפחתי? “הכל שונה, ומלא סתירות. ההורים עושים קריירה וחוזרים בשעות מאוחרות הביתה, כך שאת הילדים מגדלים בדרך-כלל הסבתות, לפעמים הילדים גדלים בבית הסבתא בכפר עד גיל שש. מצד שני, בגלל מדיניות הגבלת הילודה, הילדים חסרי גבולות לגמרי. הם מפונקים, מקבלים הכל”.

יש במדף הספרים שלך גם שלושה רומנים למבוגרים.

“כתבתי רומנים קלילים, צ’יק-ליט מגניבים, שזכו להצלחה. כשהפכתי לאמא החיים קיבלו פרופורציות אחרות ונהיה לי יותר קל לכתוב ספרי ילדים. אני כותבת על עולמי. כנראה שלא אכתוב מחר על אשה שמתאהבת במישהו, אבל כן אכתוב על אשה שתקועה בקורונה עם בעלה ושני ילדיה בבית כבר שנה”.

סדרות ספרים מומלצות לגילאי 8-13:

סידרת כְּרַאמֶל/ מאירה ברנע גולדברג

סידרת שליחות חשאית/ דנה אלעזר הלוי

סידרת הינשופות/ בר בן יוסף ונטעלי גבירץ

סידרת דני מאסלי/ מיה מיטב

כל ספרי הקומיקס של ריינה טלגמאייר

סידרת הזוג הנורא/ ג’ורי ג’ון ומק ברנט

סידרת בנות פנדרוויק/ ג’ין בירדזול

סידרת אוטוליין/ כריס רידל

סידרת המרוץ/ ג’ייסון ריינולדס

סידרת אנסטסיה/ לויס לורי

סידרת המדריך של צ’רלי ג’ו ג’קסון/ טומי גרינוולד

סידרת מייבל ג’ונס/ ויל מאביט

כל הספרים של פיליפ ריב ושרה מקינטייר בהוצאת “עוץ”