https://rootavor.com/wp-content/uploads/2020/06/דר-רחל-קואסטל-גדול.jpg

מדוע נשים הולכות לשלוט בעולם בעוד 100 שנה? ומה כדאי לגברים לדעת עד אז?

דר’ רחל קואסטל – מרצה וחוקרת בנושאי ספרות אנגלית, פילוסופיה, פסיכואנליזה, קולנוע ומדיה – משערת כי נשים ישלטו בעתיד במגזר הציבורי וגברים יבינו סופסוף מה נשים רוצות!

מאת: דר’ רחל קואסטל

דר' רחל קואסטל

דר’ רחל קואסטל: “לגברים בעתיד כבר לא תהיה ברירה. הם יאלצו סופסוף להבין מה נשים רוצות, כי הן הולכות להיות, ובאופן גורף, הבוסיות שלהם”

הרבה נכתב ונאמר על המהפכות הפמיניסטיות של המאות ה-20 וה-21, כולל על תנועת MeToo שהפכה ויראלית רק לאחרונה. כל קורס מגדר מתחיל בסיפורן של הסופרג’יסטיות והלוחמות לשחרור האשה, אותן נשים אמיצות ופורצות דרך ששרפו חזיות בדרישה לשוויון זכויות, כמעט באותו מקום שבו הכנסייה שרפה נשים שנחשדו כמכשפות כמה מאות שנים לפני.

מאז שפרץ לתודעה התרבותית, השיח הפמיניסטי ממשיך להתקיים, בוחן ומחדש את עצמו כל הזמן. יש לו ויכוח מעניין, בעיניי, עם הפסיכואנליזה, שמתעסקת ביחסי כוחות מגדריים, ובממדי מוטיבציה נפשיים עמוקים יותר מנרטיבים של שחרור חברתי. יש לפמיניזם ביקורת מוצדקת על התאוריות של פרויד. אך גם פרויד, ייאמר לזכותו, העיד על עצמו שהוא לא בדיוק יודע “מה האשה (לעזאזל) רוצה?”.

לצד השיח הפמיניסטי, ועוד הרבה שדות שיח אחרים, החיים ממשיכים להתקיים, ולא תמיד בהלימה למסקנות השיח. למשל, אין ספק שלא רק הסופרג’יסטיות אחראיות על המהפכה הפמיניסטית, אלא היו עוד כמה תחנות חשובות בדרך: המהפכה המדעית, החילון במערב, קידמה טכנולוגית, מלחמות עולם שחייבו כניסתן של נשים לכוח העבודה, וכמובן הכוכבת הגדולה: הגלולה נגד ההריון.

ועוד לא נגענו בכלל בשאלה: איך אנחנו בעצם מגדירים “כוח” ומהי המשמעות האמיתית של “עוצמה”? ידוע שהאבולוציה מתעדפת נשים, לפחות בכל מה שקשור לתוחלת החיים, ומבלי להיכנס לפרטים, כמעט בכל אינטראקציה אנושית שלי אני נדהמת לגלות שוב ושוב כמה נשים הן חזקות יותר.

מה יהפוך את פירמידת הכוח?

יחד עם זאת, אנחנו עוד רחוקים מחברה שוויונית, ואולי זה בכלל חלום אוטופי. אך אני מבקשת להעלות כאן השערה: מה שיהפוך את פירמידת הכוח החברתית-מגדרית על ראשה, ויציב את הנשים בקצה העליון שלה הוא דווקא נסיקה מחודשת של המגזר הציבורי, אותו מגזר שלאט-לאט מנוהל יותר ויותר על ידי נשים.

הגרביטציה של נשים למגזר הציבורי מובנת לאור השעות המסודרות והנוחות, אם לוקחים בחשבון אמהות עובדות. אני יכולה להעיד שהבחירה שלי לעסוק בהוראה אקדמית, ולא ללכת לעולם העסקים למשל, שם אולי הייתי מתוגמלת כלכלית יותר, קשורה קשר אמיץ לשעות העבודה השפויות שהיא כללה ושאפשרה לי להתפתח מקצועית אך גם להיות אמא נוכחת בחיי ילדיי.

אנחנו יודעים שנשים כיום, כדוגמה אחת, מונות 40% מהסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, פער קטן יחסית מול הגברים, וכזה שאני מאמינה שיסגר לטובת הנשים בעשורים הבאים. המגזר העיסקי משך אליו בעשורים האחרונים בעיקר גברים, ובאמת הוא נשלט כיום ברוב מוחץ על ידיהם. אולם לגלובוס הקטן שלנו יש גבולות פיזיים, וכשמגמת הגלובליזציה תדעך, המגזר הציבורי יהפוך שוב, כמו בתחילת המאה ה-20, למרחב נחשק. עד אז, אני צופה, בעיקר נשים ינהלו אותו.

יש לי תאוריית קונספירציה שתמיד משעשעת את הסטודנטים: אני טוענת שברגע שהמקצועות הנשיים המסורתיים, כמו בישול ותפירה, יצאו מהמרחב הביתי למרחב הציבורי, לא רק שגברים “התנפלו” עליהם, הם גם הפכו אותם לסוג של אומנות: המבשלת הפכה ל”שף”, והתופרת – ל”מעצב אופנה”. יכול להיות שזה מה שיקרה גם למקצועות כמו “מורה”, “אחות” ו”מזכירה”. בינתיים המגזר הציבורי הוא מרחב הצמיחה העיקרי של נשים, ואם אכן הפירמידה תתהפך, ונשים יהיו המגזר השולט, נראה שחזון הסופרג’יסטיות לשוויון יקבל תפנית של דומיננטיות נשית.

אז מהי המשמעות של עולם שנשלט על ידי נשים (חוץ מזה שיהיו כריות נוי ונרות ריחניים בכל פינה?). נראה לי שלגברים אז כבר לא תהיה ברירה – הם יאלצו סופסוף להבין מה נשים רוצות – כי הן הולכות להיות, ובאופן גורף, הבוסיות שלהם. האמת, הגיע הזמן שהם יתעמקו קצת יותר בשאלה. נשים נאלצו אלפי שנים להתעמק היטב בתשובה לשאלה ההפוכה, ונראה שגם כאן – הגיע הזמן לחילופי שלטון.

Font Resize
Contrast