“סיפור על אהבה וחושך”: עמוס עוז מנסה להבין למה אמו, פניה, התאבדה כשהיה נער בן 12

“סיפור על אהבה וחושך” הוא ספרו האוטוביוגרפי המופתי של עמוס עוז, שתורגם למעלה מ-30 שפות והוגדר כאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בשפה העברית, ועולה עכשיו בעיבוד בימתי חדש בתיאטרון “החאן”

מתוך “סיפור על אהבה וחושך” ב”תיאטרון החאן” בירושלים. צילום: יעל אילן

בעיבוד בימתי חדש של “תיאטרון החאן” לרומן המופתי של עמוס עוז “סיפור על אהבה וחושך”, מצליחה המחזאית והבימאית איה קפלן להעביר פיסות חיים וקטעים מתוך הרומן ולחבר אותם ללילה אחד ארוך, שבו עורך עמוס עוז חשבון נפש עם בני משפחתו ומנסה להבין את הטרגדיה הגדולה של חייו – התאבדותה של אמו, פניה קלוזנר, כשהיה נער בן 12.

ההצגה מתחילה כאשר דמויות מעברו של עוז, הוריו, סבו וסבתו ושכנים נוספים מגיעות אליו, ודורשות שיכתוב אותן, שיספר עליהן, שש דמויות המחפשות מחבר ודמות נוספת – עמוס הילד המבקש גם הוא להבין את מה שמתרחש בין הוריו ובני משפחתו.

עוז מתחיל להיזכר: באביו שהיה חוזר מתוסכל מעוד ראיון עבודה באקדמיה, אליה שאף כל כך להתקבל ונכשל; מהשכנים שהיו מגיעים לדירה לדבר על רעיונות מהפכניים כאלה ואחרים; בסבו וסבתו ששימשו דמויות משמעותיות הן בחייו והן בחיי הוריו; בהכרזת האו”ם; בשמחה ובפחד הגדול שבאו אחריה ועוד.

מתוך “סיפור על אהבה וחושך”. צילום: יעל אילן

אולם המאורעות ההיסטוריים משמשים רק רקע להתרחשות הרגשית ולקשר בין עמוס לבין אמו פניה, שאט-אט שוקעת אל תוך האפלה, אל תוך החושך, תוך שהיא משאירה את עמוס לבד, בלי שיקבל מענה מדוע עזבה אותו.

הבמה, החשופה תחילה, מתחילה לפשוט וללבוש צורה רעיונית באמצעות נייר הנחשף ונקרע תוך שהוא חושף חלקים נוספים מהבית. אדם קלר, מעצב התפאורה מסביר בתוכנית ההצגה כי “הנייר הוא חומר שניתן לקרוע, לפרק, ללוש, לקלף ולשנות את מהותו. זהו גם חומר הגלם לספרים שעיצבו את חייו של עוז”. מתוך הסצנות, כאמור, עולים גם אירועים היסטוריים שונים וכך מתערבב האישי בלאומי.

הסיטואציות המתרחשות על הבמה הן מעין “סיפור בתוך סיפור”, המעמיקות יותר ויותר כדי להגיע אל התשובות לשאלות שנשארו פתוחות אצל עוז עד כתיבת הספר וחשיפת הדברים שהיה צריך להתמודד איתם כילד צעיר: היחסים בין הוריו, הייאוש של אביו, הגילוי של עמוס הילד שאביו מנהל רומן עם אשה אחרת, הדיכאון של אמו ועוד. אלה הן בעיניי הסצנות החשובות והיפות ביותר במהלך ההצגה.

מתוך “סיפור על אהבה וחושך”. צילום: יעל אילן

למרות הנושאים הקשים, נראה שכל הזיכרונות נכתבו באהבה. אחת הסצינות, המשמשת מעין הפוגה קומית במהלך ההצגה, היא סצינת האמבטיה שבה רוחצת סבתו האיסטניסטית  של עמוס, שלומית, את עמוס בגיגית גדולה ומקרצפת אותו תוך שהיא מונה את המחלות והנגעים שבהם הוא יכול להידבק. אודליה מורה-מטלון ופטר קנולר (בנו של השחקן אוהד קנולר) שותפים לסצינה הזו וזוכים למחיאות כפיים – היא על הביצוע והמונולוג והוא על “הסבל” שהוא נושא בצייתנות.

קאסט השחקנים מורכב מהאנסמבל של “תיאטרון החאן”, תיאטרון ששם פעמים רבות את הדגש על עיבוד יצירות ספרותיות לבמה, ואינו חושש להביא הצגות אמנותיות יותר, בין השאר עיבודים רבים לסיפורי ש”י עגנון.  אציין במיוחד את תמר אלקן-מאושר כפניה קלוזנר, אמו של עמוס, המצליחה להביא את דמותה של האם הנאבקת בשדים הפנימיים שבתוכה עד שאינה יכולה עוד.

ויש את אודליה מורה-מטלון, המגלמת את סבתו של עמוס, אשה חזקה ודעתנית, ומצליחה להביא גם את הפן הקומי שיש בה לצד הטרגדיות האישיות שחוותה; את פטר קנולר המגלם את עמוס הילד (בדאבל קאסטינג עם יונתן בר-אור) המשתלב בצורה מושלמת עם השחקנים הבוגרים ומביא את התחושות והרגשות שחווה עוז בתקופת ילדותו עם הוריו ומשפחתו המורחבת; ואת יהויכין פרידלנדר המגלם את דמותו של עוז הבוגר שנזכר בתקופת ילדותו.

מתוך “סיפור על אהבה וחושך”. צילום: יעל אילן

איה קפלן, המחזאית והבימאית, שזכתה לברכת הדרך מעמוס עוז עצמו, יצרה מהרומן סיפור מסגרת של מסע ארוך של לילה אחד, שבו מנסה עמוס המבוגר לנסות ולפתור את חידת חייו האישיים ולנהל דיאלוגים מדומיינים עם משפחתו – ובעיקר עם אמו. הסצינה שבה הוא מטיח באמו שהוא מסתובב כיתום עד היום, כשהוא עצמו כבר סב לנכדים, חזקה ומרגשת עד דמעות.

בהצגה שבה נכחתי, ישבו באולם בני משפחתו של עוז וכן ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שמשפחתו אימצה את עמוס עוז כאשר הגיע כילד חוץ לקיבוץ חולדה. ואני הרגשתי בדיוק כפי שכתבה איה קפלן בתוכניית המחזה : “צופה אחד יחסר לי יותר מכל. האיש שהיטיב יותר מכל אדם לבטא את האהבה ואת החושך”.

ממליצה מאוד לצפות בהצגה היפה והחשובה הזו שנותנת כבוד עצום לעמוס עוז – הסופר והאדם.